מתוך האתר IsraeliChabadCenter.com
 

הבלוג של הרב מנחם

הבלוג של הרב מנחם

 דוא"ל

הסרטון השבועי

 הנה סרטון עם מסר לפרשת השבוע - פרשת שלח.

שבת שלום לכולם! 

לא להזדקן...

 נראה לי שפעם אנשים היו מתביישים לומר שהם זקנים. היום, כבר מגיל שלושים בערך אני שומע אנשים מתלוננים "אני מזדקן"... תוך כדי פליטת אנחה ארוכה.

בפרשת השבוע מסופר על אברהם אבינו שהיה "בא בימים". התרגום המילולי של בא בימים הוא שהאריכו ימיו, אבל הזוהר מסביר כי אברהם אבינו ניצל כל יום וכל רגע. כשהוא "בא", הוא הופיע יחד עם רשימה ארוכה של ימים מנוצלים מאחריו.

בהתוועדות שנערכה לרגל יום הולדתו השבעים, הרבי הכריז שכל הרעיון של פרישה לגימלאות, והעובדה שמנסים לדחוק את המבוגרים מסדר היום הציבורי. בדיוק להיפך! קרא הרבי. למבוגרים יש יותר נסיון חיים ולמרות שיכולותיהם הפיזיות אינם כפי שהיו, לדור הצעיר יש הרבה מה ללמוד מהם.

אז למבוגרים שבינינו ולצעירים שבינינו, הבה נקווה שתמיד ננצל כל רגע למטרות קדושות וחשובות.

שבת שלום!

הרב מנחם קמינקר


אנחנו כאן, אבל ליבנו בארץ ישראל

 ידידים, חברי קהילה יקרים,
 
ימים לא קלים עוברים על העם היושב בציון. מתקפת טילים אכזרית, שגדעה היום את חייו של דרור חנין הי"ד, יהודי שביקש לעזור לחיילי צה"ל ולחלק להם מזון. חברי הקהילה שלנו שנסעו לבקר בישראל מצאו את עצמם בסיטואציה לא פשוטה, ועוד חברי קהילה רבים ביטלו או דחו את נסיעתם.
 
אלו הם ימים בהם אנחנו עוקבים בדאגה אחרי כל ידיעה חדשותית, כל טיפת מידע שמגיעה אלינו, כשהאזעקות מייללות בדרום ובמרכז הלב שלנו אף הוא מחסיר פעימה, כאילו כמעט היינו שם. הזכרונות של המלחמות הקודמות עולים במלוא עוצמתם, וכמובן הדאגה למשפחה שנמצאת בישראל.
 
השבוע קראתי דברים שאמר הרבי מליובאוויטש זצ"ל בשנת 1982. הרבי אמר (כאן בעיבוד חופשי שלי): יש לנו נשק פיזי אבל יש לנו גם נשק רוחני. הנשק הרוחני הם המצוות שאנו מקיימים, ועבור הגברים - במיוחד מצוות התפילין עליה נאמר שיש לה סגולה רוחנית להטיל פחד על אוייבינו. ועוד דבר: עצם העובדה שהחיילים מסכנים את החיים שלהם להגנת העם והארץ היא הזכות הכי גדולה עבורם! ובזכות הנשק הרוחני הזה, שנזכה לניסים גלויים.
 
אני קורא לכל הקהילה לחשוב איזו מצווה הם יכולים להוסיף לזכות חיילי צה"ל ולזכות עם ישראל כולו. הגברים שבינינו, אם אתם רוצים להניח תפילין ולא יודעים כיצד - בואו לבית חב"ד ואשמח לעזור. ולכולנו: הוספה בלימוד תורה, תפילה, נתינת מטבע בקופת הצדקה, וכדומה - זהו הנשק הרוחני שלנו!
 
אלו הם רגעים בהם חשוב מתמיד לשמור על האחדות, להוסיף במצוות ובעזרה לזולת.
 
בהערכה, ובתקווה שחיילי צה"ל יצליחו במשימתם ושלא יהיו עוד נפגעים בישראל,
 
הרב מנחם קמינקר 

אנחנו כאן, אבל ליבנו בארץ ישראל

 ידידים, חברי קהילה יקרים,
 
ימים לא קלים עוברים על העם היושב בציון. מתקפת טילים אכזרית, שגדעה היום את חייו של דרור חנין הי"ד, יהודי שביקש לעזור לחיילי צה"ל ולחלק להם מזון. חברי הקהילה שלנו שנסעו לבקר בישראל מצאו את עצמם בסיטואציה לא פשוטה, ועוד חברי קהילה רבים ביטלו או דחו את נסיעתם.
 
אלו הם ימים בהם אנחנו עוקבים בדאגה אחרי כל ידיעה חדשותית, כל טיפת מידע שמגיעה אלינו, כשהאזעקות מייללות בדרום ובמרכז הלב שלנו אף הוא מחסיר פעימה, כאילו כמעט היינו שם. הזכרונות של המלחמות הקודמות עולים במלוא עוצמתם, וכמובן הדאגה למשפחה שנמצאת בישראל.
 
השבוע קראתי דברים שאמר הרבי מליובאוויטש זצ"ל בשנת 1982. הרבי אמר (כאן בעיבוד חופשי שלי): יש לנו נשק פיזי אבל יש לנו גם נשק רוחני. הנשק הרוחני הם המצוות שאנו מקיימים, ועבור הגברים - במיוחד מצוות התפילין עליה נאמר שיש לה סגולה רוחנית להטיל פחד על אוייבינו. ועוד דבר: עצם העובדה שהחיילים מסכנים את החיים שלהם להגנת העם והארץ היא הזכות הכי גדולה עבורם! ובזכות הנשק הרוחני הזה, שנזכה לניסים גלויים.
 
אני קורא לכל הקהילה לחשוב איזו מצווה הם יכולים להוסיף לזכות חיילי צה"ל ולזכות עם ישראל כולו. הגברים שבינינו, אם אתם רוצים להניח תפילין ולא יודעים כיצד - בואו לבית חב"ד ואשמח לעזור. ולכולנו: הוספה בלימוד תורה, תפילה, נתינת מטבע בקופת הצדקה, וכדומה - זהו הנשק הרוחני שלנו!
 
אלו הם רגעים בהם חשוב מתמיד לשמור על האחדות, להוסיף במצוות ובעזרה לזולת.
 
בהערכה, ובתקווה שחיילי צה"ל יצליחו במשימתם ושלא יהיו עוד נפגעים בישראל,
 
הרב מנחם קמינקר 

מה עושים בחג השבועות? באים למסיבה עם מאכלי חלב + גלידה

כולם מוזמנים למסיבת חג השבועות שתתקיים ביום רביעי, ה-4 ביוני, בשעה 5:30 בערב. הכניסה חופשית, ובתוכנית: קריאת עשרת הדברות, מאכלי חלב, גלידה לילדים ועוד!

אנא הירשמו בקישור הבא:

להרשמה לחצו כאן 

ערב הפרשת חלה!


ב"ה

נשים יקרות,

איך אתן אוהבות את החלה שלכן? עם שומשום או פרג?

בין כך ובין כך, בעוד שבוע יתקיים אירוע שלא תרצו לפספס: הפרשת חלה יחד עם כל נשות הקהילה.

לפי המסורת, הרגעים של הפרשת חלה, הם רגעים בהם אפשר לבקש מבורא העולם את כל בקשותינו. אין כמו הכוח של התפילות של כולנו ביחד.

ביום חמישי הבא, ה-13 בפברואר, בשעה 8 בערב בבית חב"ד, יתקיים האירוע המיוחד בוא נלמד להכין חלה וגם נזכה בקיום מצווה מיוחדת זו - ביחד.

עלות: $10 לכיסוי ההוצאות.

לחצו כאן להרשמה

אשמח לראות את כולכן!

שטערנא


החייל היפני שחי באשליות

 קובץ:Onoda-young.jpg

 

 

 

 

לפני מספר ימים נפטר יפני בשם היראו אונודה, והוא בן למעלה מתשעים שנה. דבר מותו פורסם בהרחבה בניו-יורק טיימס, ב-CNN ועוד אלפי ערוצי תקשורת.

מה היה מיוחד כל-כך באונודה המנוח שזכה לכבוד כזה? הוא לא זכה בפרס נובל, לא כיהן כראש מדינה או אפילו בתפקיד פוליטי בכיר, ועל שמו לא רשומה המצאה ששינתה את העולם לנצח. הוא התפרסם בגלל שהוא היה אחד מהחיילים היפניים האחרונים שנכנעו במלחמת העולם השניה. המלחמה הסתיימה ב-1945, אבל עבור אונודה – שהוצב בפיליפינים – היא נמשכה עד לשנת 1974. רק 29 שנה לאחר שהקיסר היפני נכנע לכוחות ארצות הברית הצטרף החייל היפני הבודד והניח את נשקו.

כשהוא שב ליפן הוא זכה לפופולריות רבה, אך אם נהיה כנים עם עצמנו המנוח היה צריך לזכות גם לאות מיוחד על תמימותו, או אולי יהיו שיקראו לכך טיפשותו. בשנים הראשונות לאחר המלחמה ניסו שלטונות יפן למצוא אותו ואת חבריו ואף זרקו כרזות מהאוויר שבישרו את תום המלחמה וכניעת יפן; אך אונודה היה בטוח שמדובר בהונאה. גם כאשר בהמשך הגיעו מכתבים וגלויות ממשפחתו (!) הוא האמין ששוב מדובר בתחבולה שנועדה ללכוד אותו.

וכך, שלושים שנה חי אונודה רחוק מהבית, לוחם במלחמה לא אמיתית וחושש מאוייב לא קיים. אבל בשבילו, המלחמה לא נגמרה. גיבור? אמיץ ללא חת? אולי נאיבי, ליתר דיוק מישהו שחי במציאות מדומיינת ולא מצליח להשתחרר ממנה.

אבל החייל היפני הבודד לא לבד. יש אנשים רבים כל-כך שחיים את חייהם במלחמה אחת גדולה. הם בטוחים שיש להם שונאים, שכל-כך הרבה רוצים להרע להם; הם מקדישים המון אנרגיה ומרץ כדי לוודא שאף אחד לא יצליח לפגוע בהם, מעין מלחמת הישרדות.

האמת היא, שבדרך כלל, במקרים רבים אלו הם פחדי שווא, מלחמות לא קיימות.
הדרך הטובה יותר לחיות את חיינו היא הפתגם המפורסם "אין אדם רע, יש אדם שרע לו." גם אנשים שפוגעים בנו לא עושים זאת מתוך רוע אלא בגלל המצב הגרוע בו הם נמצאים. כמובן שאנו צריכים להגן על עצמנו ולוודא שאיש לא יכול לפגוע בנו, אבל מעבר לכך עדיף לחוש רחמים עבור אותם מסכנים שפוגעים באחרים. כי הם באמת כך: הם מסכנים ולא טוב להם.

או לפעמים, אלו שפוגעים בנו עושים זאת אפילו ללא כוונה תחילה. לא מתוך רוע, לא מתוך סבל אלא פשוט מתוך חוסר מודעות. הם לא יודעים שהם פגעו בנו או שהם ביצעו משהו רע, רק אנחנו בטוחים שהם תיכננו ורצו לפגוע בנו.

במקום להילחם ברע – דמיוני או אמיתי, כל-כך עדיף להקדיש את החיים שלנו לאור, לעשות כמה שיותר מצוות ומעשים טובים. חיים של טוב הם חיים מאושרים; חיים של מלחמה הם חיים אומללים.

יום טוב לכולם,

הרב מנחם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לזכרו של הראל דבוש ע"ה - תפילין בפעם הראשונה!

 אמש השתתפתי באירוע לזכרו של הראל דבוש, בבית הספר פוליץ. כמו שידוע לכם, החלום של הראל היה לעלות לכיתה אל"ף, וכאשר נראה היה שהטיפול עדיין מצליח, התקשרתי למנהל בית הספר, הרב גלושטיין, וביקשתי שהם יקבלו אותו בחינם.

"בשמחה" הם אמרו.

הראל הגיע לכיתה ליום אחד בלבד. למעשה, לכמה שעות בודדות. כמה ימים לאחר-מכן לצערנו הרב המחלה התפשטה שוב בכל גופו והמשפחה שלו נאלצה לחזור לארץ.

באירוע, הילדים בבית הספר סיפרו חוויות וזכרונות מהראל. הם דיברו על כך שלמרות שהם לא ידעו עברית, והראל לא ידע אנגלית, הם התחברו אליו מאוד. המורה אמרה לי: "ביום שהראל הגיע הוא אמר לי 'אל תסתכלי עליי בתור הילד החולה, אני ילד רגיל'".

היה כל-כך עצוב.

והיה גם רגע עוצמתי. עיתונאי של עיתון "קוריאר פוסט" הגיע לצלם את האירוע. התברר שהוא יהודי, אך מעולם לא הניח תפילין! אחרי האירוע הנחנו עמו תפילין והוא התרגש כל-כך. הוא אמר שהוא ראה תמונה של הראל מכסה את העיניים וקורא קריאת שמע, וכעת הוא עושה זאת לעילוי נשמתו...

הנה התמונה של העיתונאי מניח תפילין לראשונה בחייו.20131118_100106.jpg 

מחשבות לפרשת חיי שרה

אליעזר עבד אברהם מחפש שידוך לבנו של אדונו האהוב. הוא מחפש כלה מיוחדת, כזו שיש לה טוב לב.

אז הוא מחליט להעמיד אותה במבחן. הוא יבקש ממנה לתת לו מים. מי שתתן לו מים, נפסלה במבחן. אבל מי שתתן לו מים וגם תשקה את הגמלים - היא זו שתיבחר להיות הכלה המתאימה.

ביהדות יש מושג שנקרא "לפנים משורת הדין". שורת הדין משמעותה הדבר הנכון והצודק לעשותו. אבל לפנים משורת הדין פירושו ללכת את הקילומטר הנוסף, לעשות משהו שאפילו לא התבקשנו.

רבקה הייתה הנערה שפגשה את אליעזר. היא השקתה גם אותו, וגם את גמליו. מאז היא זכתה לכינוי "רבקה אמנו", והערכים של האימא, הם גם הערכים של הילדים.

המשך שבוע נעים!


נקודה למחשבה לפרשת וירא

"ממש סדום ועמורה"! אנחנו אומרים בכל פעם שאנו שומעים על מקום מושחת במיוחד. ופרשת השבוע מספרת לנו את הסיפור על סדום ועמורה המקוריים, מקומות שהיו כה מושחתים עד שלא הייתה ברירה אלא להחריב אותם עד היסוד כדי להתחיל מחדש.

פתגם עוצמתי בפרקי אבות אומר כי "האומר שלי שלי ושלך שלך... יש אומרים זו מידת סדום". אבל רגע! מה בעצם אמר אותו אדם? שמה ששייך לו - שייך לו, ומה שייך לאחר, שייך לאחר. מה לא בסדר כאן?

מתברר שגם זו מידת סדום. האנוכיות, לומר "מה ששלי שלי", חוסר האכפתיות. המידה הנכונה היא כשכל אחד דואג גם לשני. אם בורא העולם העניק לי, אני ישתף עוד אנשים במתנות אלו.


מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.